פיברומיאלגיה וביטוח לאומי: המחלה השקופה, ואיך גורמים למערכת לראות אותה

עו"ד זיו קורן · מדריך עומק · מקורות אומתו ביום 5.11.2026 · עודכן לאחרונה 5.11.2026 · זמן קריאה כ־20 דקות

---

היא ישבה מול גיליון שהייתה פותרת פעם בחצי שעה, והמספרים לא התחברו. כל הגוף כאב לה, והבדיקות יצאו תקינות, שוב. יום אחד היא ארזה את הדברים שלה בקופסת קרטון, ובכתה כל הדרך הביתה. שנים היא בנתה את החלום להיות רואת חשבון, ומחלה שאף אחד לא ראה לקחה אותו ממנה. (הסיפור המלא)

פיברומיאלגיה היא מחלה שקופה: כואבת מאוד, ולא נראית בשום בדיקה. ובכל זאת, פיברומיאלגיה מוכרת בביטוח לאומי, יש לה פרט ליקוי משלה, ויש דרך מסודרת להראות לוועדה את מה שלא רואים.

אם אתם קוראים את זה באמצע הלילה, כי הכאב לא נותן לישון,

אם הגוף כולו כואב, והבדיקות יוצאות "תקינות",

אם שכחתם מילה באמצע משפט ופתאום פחדתם,

אם מישהו קרוב אמר לכם "אבל אתה נראה מצוין",

המדריך הזה בשבילכם. הוא לא יבטיח לכם החלמה, ולא יבטיח לכם אחוזים. הוא כן יסביר, עם מקורות, למה מה שאתם מרגישים אמיתי, איך החוק בישראל מכיר בו, ואיך מכינים את התיק כך שגם ועדה של 10 דקות תראה את מה שלא רואים.

בקצרה (נכון ל־5.11.2026)

• פיברומיאלגיה מוכרת בביטוח לאומי. מ־1.3.2022 יש לה פרט ליקוי משלה, פרט 92, בנכות כללית ובנפגעי עבודה[1][3].

• אחוזי הנכות נקבעים בין 0% ל־40%, לפי חומרת הסימנים ומידת הפגיעה בתפקוד. פגימה נלווית מעל 40% נקבעת לפי הפרט שלה[1].

• זה יכול להתחיל אחרי תאונה, נפילה, שבר או ניתוח. ביטוח לאומי מכיר בטראומה פיזית כגורם להופעת התסמונת. מה שמכריע הוא ציר זמן מתועד[3].

• בוועדה הרפואית קובע התפקוד, ולא רק האבחנה: דף תפקוד, מסמכים שמראים את השגרה, ומכתב מהראומטולוג.

• לא מסכימים עם ההחלטה? ערר מגישים בתוך 60 יום: בנכות כללית, לפי ביטוח לאומי, 60 יום מקבלת ההודעה הכתובה[51]; בנכות מעבודה, בתקנות כתוב 30 יום, ובפועל, בפרקטיקה, 60 יום[1, תקנה 27(א)]. הכי בטוח להגיש מוקדם (פירוט).

יש לכם זימון לוועדה או החלטה של ביטוח לאומי? כתבו לנו בוואטסאפ
מחשבון הזכויות: בדיקת זכאות ראשונית

---

תוכן העניינים

1. אתם לא מדמיינים: מה זה פיברומיאלגיה
2. למה אף אחד לא מאמין לי? המחלה השקופה
3. סיפור מהמשרד: הדרך הסלולה
4. האם פיברומיאלגיה מוכרת בביטוח לאומי? פרט 92
5. למה הכול "נעצר" ב־40%? פרדוקס השם
6. ומה עם הדיכאון? חפיפה בין נפש לגוף
7. טראומה גופנית כמעוררת פיברומיאלגיה: זה התחיל אחרי תאונה, נפילה או שבר
8. מה בתי המשפט שוקלים בפועל
9. מה להכין לוועדה: הצ'קליסט
10. קיבלתי החלטה ואני לא מסכים/ה: ערר ומועדים
11. שאלות נפוצות על פיברומיאלגיה וביטוח לאומי

---

1. אתם לא מדמיינים: מה זה פיברומיאלגיה

בקצרה: פיברומיאלגיה היא מצב רפואי מוכר. היא לא "בראש", והיא לא המצאה.

מה אומר ביטוח לאומי. החוזר הרפואי של הלשכה הרפואית בביטוח לאומי מגדיר את הפיברומיאלגיה כ"הסיבה השכיחה ביותר" לכאב מפושט בשלד ובשרירים[4]. לפי החוזר, מחקרים מרמזים שמדובר בהפרעה בוויסות הכאב (Central Sensitization): מערכת העצבים המרכזית "מגבירה" את האותות שמגיעים אליה. כך מגע, רעש או אור יכולים להרגיש חזקים יותר, וגירוי קבוע יכול לכאוב יותר ויותר עם הזמן[4].

התסמינים העיקריים, שנמשכים לפחות 3 חודשים[4]:

• כאב מפושט, בעיקר בשרירים ולעיתים גם במפרקים.
• עייפות והפרעות שינה.
• ערפול מוחי ("fibro fog"): קשיי ריכוז ופגיעה בתפקודים הניהוליים.
• דיכאון או חרדה, אצל רבים מהחולים.
• כאבי ראש, נימול ועקצוצים.
• מעי רגיז ושלפוחית רגיזה.

"האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית?" לא. היא מוגדרת כהפרעה בעיבוד הכאב, ודיכאון וחרדה נלווים אליה אצל חלק גדול מהחולים[4]. מטא־אנליזה עדכנית מצאה שדיכאון וחרדה שכיחים מאוד בקרב חולי פיברומיאלגיה[21]. זה לא אומר שהכאב "נפשי". זה אומר שהכאב הזה כבד, וגם הנפש משלמת עליו.

"האם פיברומיאלגיה עוברת?" החוזר של ביטוח לאומי מתאר אותה כמצב כרוני, שהסיכוי להחלים ממנו קטן. מכאן ההנחיה שלו לוועדות: לא להשאיר את הנכות זמנית לאורך זמן, אלא לקבוע נכות יציבה מוקדם ככל האפשר[4].

איך מאבחנים. לרופא אין צילום. יש לו קריטריונים. אמות המידה של האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) בנוסח 2016 דורשות:

• כאב מפושט בלפחות 4 מתוך 5 אזורי גוף.
• תסמינים שנמשכים לפחות 3 חודשים.
• ציון במדד פיזור הכאב (WPI) ובמדד חומרת התסמינים (SSS). למשל WPI של 7 ומעלה עם SSS של 5 ומעלה[9].

חשוב: ביטוח לאומי עצמו מזכיר את המדדים האלה, ואת שאלוני FIQR ו־SF-36 לחומרה[4]. אלה ה"צילום" של מחלה שלא רואים בצילום.

ומה עם "18 הנקודות"? זו השיטה הישנה, משנת 1990: רגישות ב־11 מתוך 18 נקודות לחיצה[59]. ב־2010 ויתר האיגוד על ספירת הנקודות, כי התוצאה הייתה תלויה בכוח הלחיצה של הבודק, והבדיקה לא שיקפה את עיקר המחלה: היקף הכאב, העייפות, השינה והקשיים בריכוז[60]. לכן, אם בבדיקה נמצאו פחות מ־11 נקודות רגישות, אין בכך כדי לשלול את האבחנה לפי אמות המידה של היום[9].

---

2. למה אף אחד לא מאמין לי? המחלה השקופה

תחשבו על שני אנשים בתור בביטוח לאומי.

לראשון יש רגל בגבס. קמים בשבילו. אף אחד לא שואל אם כואב לו.

השנייה נראית בדיוק כמו כולם. היא לא ישנה כבר שבועות, וכל הגוף כואב לה. היא צריכה לשבת, ואין מי שיקום.

החוזר של ביטוח לאומי אומר את זה במפורש: במקרים רבים חולי פיברומיאלגיה "נראים טוב"[4]. בבדיקה הרופא ימצא לכל היותר רגישות בנקודות לחיצה, ובבדיקות הדם וההדמיה לא יימצא דבר שמאפיין את המחלה[4].

גם המשפט מכיר בבעיה. המאמר של פרופ' דן בוסקילה ועו"ד ענת גינזבורג מסכם עשרות פסקי דין, ומצביע על כך שמי שפיתח את התסמונת "נראה כלפי חוץ בריא לחלוטין", וגם בדיקות המעבדה לא מראות שהוא חולה. לדברי המחברים, זו הסיבה שחברות הביטוח טוענות "חדשות לבקרים" להתחזות ולהגזמה[35].

המחקר מתאר את ה"שקיפות" הזו כגורם נזק בפני עצמו:

• חוסר אמון. סקירה של מחקרים איכותניים מ־2025 מצאה שהסטיגמה סביב פיברומיאלגיה "arises from disbelief due to the invisibility of symptoms". כלומר, היא נובעת מחוסר אמון, כי את התסמינים לא רואים. לפי הסקירה, הסטיגמה מובילה להסתרת המחלה, לבידוד חברתי ולפגיעה בכבוד ובאמון ברופאים[18].
• "זה בראש שלך". מחקר על נשים עם פיברומיאלגיה ועם תשישות כרונית מצא שהסטיגמה חזקה במיוחד לפני האבחנה. היא כוללת פקפוק באמינות התיאור של המטופלת, ו"פסיכולוגיזציה" של התסמינים, כלומר ייחוס שלהם לנפש[17].
• שלושה מקורות לסטיגמה. מחקר נוסף זיהה שלושה: עמדות מוסרניות, חוסר אמון במציאות הכאב, והעובדה שהכאב לא נראה[16].
• בבית. מחקר על זוגות מצא שתחושת "אי־הכרה" (invalidation) מצד בן הזוג לא תלויה בממצאים שאפשר לראות[19]. בסקר רחב של חולים, רבים דיווחו שהמחלה פגעה בזוגיות או תרמה לפרידה. חלקם דיווחו גם על פגיעה בקשר עם הילדים ועם חברים קרובים[20].

ומכאן הנזק הכפול. הכאב פוגע בגוף. חוסר הוודאות היומיומי שוחק את הנפש: לא יודעים איך יהיה מחר, ושוב ושוב צריך להסביר ולהוכיח. לכן פיברומיאלגיה היא כמעט תמיד פגיעה גופנית ונפשית משולבת. לשילוב הזה יש גם משמעות משפטית, ועליה בסעיף 5.

אתם לא לבד, ולא מגזימים. אם זה מה שאתם חווים, זה בדיוק מה שהספרות הרפואית מתארת.

איך זה נראה מבפנים, ביום־יום של אדם אחד? הנה סיפור מהמשרד.

---

3. סיפור מהמשרד: הדרך הסלולה

זה סיפור מורכב, שנבנה מכמה תיקים שליווינו. המקצוע, הפרטים והנסיבות שונו, וכל דמיון לאדם מסוים מקרי.

החלום. כבר בתיכון היא ידעה שתהיה רואת חשבון. היא אהבה את הסדר, את המספרים שמתיישבים, ואת הרגע השקט שבו מאזן נסגר עד השקל האחרון. היו שנים של לימודים בערבים אחרי יום עבודה, וסופי שבוע מול ספרי תקינה. היו מבחני הסמכה שעברה אחד אחרי השני, וטלפון לאמא אחרי המבחן הקשה ביותר, עם בכי מרוב הקלה. ובסוף, התמחות במשרד שראה בה עתיד. הדרך הייתה סלולה. היא ידעה בדיוק לאן היא הולכת.

השבר. אחרי תאונה, שבזמן אמת נראתה "לא נורא", הגוף התחיל לדבר בשפה שאף אחד לא הבין:

• כאב שעבר ממקום למקום, ואחר כך כאב שלא עבר בכלל. כאב שורף, כאילו העור עצמו כואב, עד שגם חיבוק נעשה קשה.
• רעשים רגילים שנעשו חזקים מדי: מסעדה הומה, טלוויזיה, ילדים שמשחקים בחדר הסמוך.
• כאבי ראש וסחרחורות.
• רגעים שבהם מילה מוכרת פשוט נעלמה לה מהראש באמצע משפט, ותחושה של ניתוק, כאילו היא מסתכלת על החיים מבעד לזכוכית.

ומעל הכול, העייפות. לא העייפות של יום עמוס, שעוברת אחרי לילה טוב, אלא עייפות כרונית, שנשארה גם אחרי עשר שעות במיטה. היא קמה בבוקר כאילו לא ישנה בכלל.

ואיתה הגיעה חולשה שלא הכירה: הידיים התקשו להחזיק שקית מהסופר עד הבית, והרגליים ביקשו לעצור באמצע גרם מדרגות.

פעם אחת, כשנעצרה כך כדי לנשום, ראתה את ההשתקפות שלה בזכוכית של חלון ראווה. מבחוץ היא נראתה בדיוק כמו תמיד. מבפנים היא הרגישה צעירה בגוף של אישה זקנה: הראש עוד מתכנן, רוצה ורץ קדימה, והגוף כבר לא מסכים ללכת איתו.

הבדיקות יצאו תקינות. ועוד בדיקות יצאו תקינות. כל תשובה "תקינה" הייתה אמורה להרגיע, ובפועל רק הפחידה יותר: אם הכול תקין, למה כואב כל כך? אולי באמת זה רק בראש? רק אחרי חודשים ארוכים, ואחרי סבב רופאים, הגיעה המילה: פיברומיאלגיה.

יום רגיל. מי שלא חי את זה לא יודע כמה מאמץ יש ביום אחד:

• לקום מהמיטה לוקח חצי שעה. הגוף נוקשה, כל תנועה כואבת.
• המקלחת מתישה כל כך, שאחריה צריך לשבת לנוח. לפעמים לחפוף שיער זו כבר משימה גדולה מדי.
• להחזיק כוס, לפתוח צנצנת, להקליד שעה ברצף: דברים שפעם לא חשבה עליהם, והיום היא מתכננת אותם.
• "את נראית עייפה", אמרו לה בכל מקום. היא הפסיקה להסביר. מה כבר אפשר להגיד במשפט אחד?
• והבכי. בבוקר באוטו, לפני שנכנסה לעבודה. בשירותים במשרד, בשקט, כדי שאף אחד לא ישמע. בלילה, כשכולם ישנו והכאב לא.

המקצוע שנלקח. עבודה של רואת חשבון היא ריכוז ועמידה בלוחות זמנים: עונת דוחות, מועדי הגשה, לקוח שמחכה. ודווקא הראש, הכלי שהכי סמכה עליו, התחיל לבגוד בה. היא ישבה מול גיליון שהייתה פותרת פעם בחצי שעה, והמספרים פשוט לא התחברו. היא בדקה פעם אחת, ופעמיים, ופחדה לטעות בדוח של לקוח. היא גילתה שהיא לא יכולה להבטיח לאף אחד את מחר. היו ימים שבהם עבדה שעתיים, וימים שלא קמה מהמיטה.

היום שבו אמרה במשרד שהיא לא יכולה להמשיך היה אחד הימים הקשים בחייה. היא ארזה את הדברים בקופסת קרטון, ובכתה כל הדרך הביתה. במשרד ראו בה כוכבת עולה, ודיברו איתה על קידום. היו לה יכולות שרק התחילו להתגלות, ודרך מקצועית שהייתה אמורה לגדול משנה לשנה. כל זה נעצר באמצע.

אחר כך ראתה את החברים מהלימודים מתקדמים: מקבלים תפקידים, פותחים משרדים, מספרים על הקידום הבא. היא שמחה בשבילם, באמת. וזה כאב. בכל הודעה כזו היא ראתה את החיים שהיו אמורים להיות שלה. היא למדה לחייך, לכתוב "מזל טוב", ולסגור את הטלפון.

ולאט לאט הגיעה ההבנה שהפכה את כל זה לסופי: היא לא תחזור למקצוע. זו לא הייתה עוד חופשת מחלה. החלום שבנתה שנים לא נגמר ברעש. הוא פשוט התרחק, יום אחרי יום, עד שהבינה שהיא כבר לא בדרך אליו. ויחד איתו הלך גם חלק מהזהות: מי אני, אם אני כבר לא מה שתמיד ידעתי שאהיה?

השקט שנכפה. גם הצלילים שאהבה נעשו חזקים מדי. שירים שליוו אותה כל החיים, נסיעות עם הרדיו, ערבים עם חברות: היא ויתרה גם על זה, בשקט, כמו על עוד הרבה דברים.

גם הספרים, שפעם קראה בכל ערב, נעשו קשים. אחרי עמוד אחד המילים התחילו להתפזר. וחופשה רחוקה הפכה למשהו שהיא כבר לא מעיזה לתכנן: מה אם הכאב יתפוס אותה רחוק מהבית, במקום שבו אין לה איפה לנוח?

האמהות שנלקחה. את הכאב הזה היה לה הכי קשה להגיד בקול. היא רצתה להיות אמא ששוכבת על השטיח ובונה מגדלים, שרצה בפארק, שנשארת ערה לסיפור נוסף. במקום זה היא הייתה אמא שאומרת "עוד מעט", ואחר כך "מחר". הילדים התרגלו לחכות, ולמדו להיזהר כשהם מחבקים אותה. האשמה הייתה שם כל ערב.

הזוגיות. גם בבית, מול האדם הכי קרוב אליה, הכאב נכנס בין שניהם. מגע שפעם היה נחמה נעשה כואב. האינטימיות הפכה למשהו שהיא חוששת ממנו, ואחריה הגיעו אשמה ושתיקות. הוא ניסה להבין, ולפעמים הרגיש דחוי. היא הרגישה שהיא מאכזבת אותו, ולא ידעה איך להסביר שזה לא הוא. זה הגוף.

השקיפות. הגופים שהיו אמורים לעזור לה סגרו את הדלת, אחד אחרי השני. מקום העבודה לא ידע מה לעשות עם עובדת שנראית בריאה. הוועדה הראשונה ראתה אישה מסודרת שעונה לעניין. חברת הביטוח שאלה שאלות שנשמעו כמו האשמה. והכי כאב, גם מי שקרובים אליה במשפחה לא באמת האמינו. "אבל את נראית מצוין", אמרו לה. "אולי תנסי לחשוב חיובי". היא חייכה, ובכתה אחר כך לבד. אף אחד לא ראה, ולכן אף אחד לא האמין.

כל בוקר מחדש. מה ששחק אותה יותר מכול לא היה הכאב עצמו. זה היה חוסר הוודאות: לפקוח עיניים ולא לדעת אם היום יהיה יום של עבודה או יום של מיטה, אם תוכל לקחת את הילדים או שתצטרך שוב לבקש עזרה.

היא הפסיקה להבטיח. כשחברה שאלה "נתראה בשבוע הבא?", היא ענתה "נראה ביום עצמו", כי לא ידעה אם תצליח להגיע. עוד פגישה בוטלה, עוד מפגש עם חברות, עוד אירוע משפחתי, וההזמנות התמעטו, עד שחלק מהחברות הפסיקו לשאול.

והתסכול: על הגוף שלא מקשיב, על התוכניות שנשרפות, על עצמה.

התרופות. כדי לעבור את היום היא נזקקה לתרופות חזקות נגד כאב. בלעדיהן היא כמעט לא מתפקדת. איתן היא מעורפלת, ומתקשה להתרכז. והפחד לא עוזב: מה יקרה אם יום אחד הן יפסיקו לעזור?

הנפש. מצב הרוח הירוד, שבהתחלה בא והלך, נשאר. יום אחרי יום הוא העמיק. זמן רב היא דחתה את העזרה, מתוך בושה, גם מול עצמה, עד שהבינה שהיא צריכה עזרה גם לנפש. עם הזמן הגוף והנפש נשחקו יחד: תחושת חוסר אונים, ושקט שהיא כבר לא ידעה איך לשבור.

והיום היא כבר לא חולמת. היא רק רוצה לחיות ללא כאב.

אם קראתם עד כאן והרגשתם שזה הסיפור שלכם, אתם לא לבד, ואתם לא מדמיינים. יש מילים לזה, יש הכרה בזה, ויש מה לעשות. בהמשך המדריך: מה החוק אומר, ואיך בנינו את התיק שלה (מה עשינו יחד).

רוצים שנסתכל על המקרה שלכם? אפשר לכתוב לנו בוואטסאפ, גם רק כדי לשאול שאלה, או להתחיל בבדיקת זכאות קצרה באתר.

כתבו לנו בוואטסאפ
בדיקת זכאות ראשונית

---

4. האם פיברומיאלגיה מוכרת בביטוח לאומי? פרט 92

כן. מ־1.3.2022 יש לפיברומיאלגיה ולתסמונת התשישות הכרונית פרט ליקוי משלהן בספר המבחנים: פרט 92[1][3]. הפרט חל גם בנכות כללית וגם בנפגעי עבודה[3][4]. ביטוח לאומי מחיל אותו גם על תופעות ארוכות טווח של COVID[4].

מדרגה	מתי (מקוצר מנוסח התקנה[1])	נכות
(1)	ברמיסה, בלי הפרעות בתפקוד	0%
(2)	סימנים קליניים, הפרעה קלה בתפקוד	10%
(3)	סימנים בחומרה קלה, הפרעה בינונית בתפקוד	20%
(4)	סימנים בחומרה בינונית, הפרעה ניכרת בתפקוד	30%
(5)	סימנים בחומרה קשה שמצריכים טיפול רפואי קבוע, הפרעה קשה בתפקוד	40%
(6)	פגימה נלווית אחת או יותר מעל 40%: הנכות נקבעת לפי הגבוהה מביניהן	מעל 40%

שתי הערות בפרט[1]:

• (1) לא קובעים אחוזים בשל פרט 92 ובשל "פגימות נלוות" במקביל.
• (2) "פגימות נלוות" הן "לרבות": מעי רגיז, שלפוחית רגיזה, הפרעות שינה, פגיעה בריכוז ובזיכרון, דיכאון וכאבי גוף, ובהם כאבי ראש, כאבי גוף מפושטים ו־TMJ.

מה הוועדה בודקת. לפי החוזר הרפואי, שלושה דברים[4]:

1. חומרת הסימנים: כמה זמן, כמה כואב לפי סולמות, ואילו תסמינים נלווים.
2. הפרעה בתפקוד: בעבודה ובחיים החברתיים.
3. טיפול רפואי קבוע: מה ניסיתם, ומה עזר או לא עזר.

עוד כמה דברים שכדאי לדעת מהחוזר[4]:

• רצוי לשלוח לפונה שאלון FIQR או SF-36 למילוי עצמי לפני הוועדה.
• בנכות כללית, את התמונה מסכם רופא פנימאי. כשצריך, הוא נעזר בחוות דעת של פסיכיאטר, של נוירולוג או של מומחה אחר[4].
• ליקוי שקדם לפיברומיאלגיה, כמו דיכאון או מיגרנה, יכול לקבל פרט נפרד.

איך הגענו לכאן.

• לפני 2022 הוועדות השתמשו בפרטים "מותאמים", לרוב פרט 35[3].
• הטיוטה מ־2019 הציעה סולם לפי משך הטיפול[7].
• ועדת ביטוח לאומי של לשכת עורכי הדין ביקרה את הטיוטה, וביקשה בין היתר לבטל את מדרגת ה־0% ולהעלות את התקרה[8].
• הנוסח הסופי עבר לסולם תפקודי עם תקרה של 40%[1].
• החוזר הרפואי עצמו מודה שהפרט "נתון במחלוקת מתמשכת"[4].

---

5. למה הכול "נעצר" ב־40%? פרדוקס השם

הפרדוקס. אדם סובל מדיכאון, מכאבי ראש, ממעי רגיז, מנדודי שינה ומפגיעה בזיכרון. אילו כל אחד מאלה היה נבחן לבד, לפי פרט הליקוי שלו, הוועדה הייתה משקללת אותם לפי תקנה 11(ב): הפגימה הגבוהה נכנסת במלואה, וכל פגימה נוספת מחושבת מתוך מה שנשאר עד 100%[1, תקנה 11(ב)].

במילים פשוטות: כשכל תסמין נבחן לבד, האחוזים שלהם מצטרפים זה לזה בשקלול. כשלכולם יש שם אחד, "פיברומיאלגיה", אסור לקבוע אחוזים במקביל, והתקרה בפרט 92 היא 40%[1].

השם, שהיה אמור לעזור, הופך לתקרה.

חשוב להיות הוגנים. ההיגיון של מחוקק המשנה הוא למנוע כפל: אם הדיכאון הוא חלק מהתסמונת, לא מפצים עליו פעמיים. ביטוח לאומי מציג את פרט 92 כדרך לבחון את החולה מתוך "היבט הוליסטי"[4].

אבל הביקורת על הסעיף קשה, וגם ביטוח לאומי מכיר בה. בחוזר של הלשכה הרפואית נכתב שהסעיף "נתון במחלוקת מתמשכת", ושיש "עמותות וחולים שטוענים שהסעיף לא מאפשר קביעת אחוזים שמשקפים נכונה את הנזק ואת המחלה"[4]. עוד בשלב הטיוטה ביקשה ועדת ביטוח לאומי של לשכת עורכי הדין, בין היתר, להעלות את התקרה[8].

ובכל זאת, יש דרכים חוקיות לעבור את התקרה:

1. פגימה נלווית מעל 40% (מדרגה 6). אם אחת מהן, למשל הפגימה הנפשית, מגיעה לבדה ליותר מ־40%, הנכות נקבעת לפיה[1]. לכן צריך הערכה פסיכיאטרית מלאה, ולא רק שורה בסיכום של הראומטולוג.
2. ליקוי שאינו חלק מהתסמונת. ליקוי שקדם לפיברומיאלגיה יכול לקבל פרט נפרד[4]. ולפי פסיקת המחוזי מ־2023, הרשימה פתוחה, ושאלת ה"חפיפה" מוכרעת לגופה על ידי רופא[5]. על כך בסעיף הבא.
3. תקנה 15, לנפגעי עבודה. הוועדה רשאית להגדיל דרגת נכות יציבה עד מחצית, בהתחשב במקצוע ובגיל. כשהדרגה פחותה מ־20%, התקרה היא 19%. התקנה מתייחסת גם למי שאינו מסוגל לחזור לעבודתו, כשהייתה ירידה ניכרת ולא זמנית בהכנסות[1, תקנה 15]. לפני שימוש בתקנה, בחלק מהמקרים, נדרשת התייעצות עם "הרשות"[1, תקנה 16א]. מי שאיבד את המקצוע שהוכשר לו, כדאי שיבדוק את הדרך הזו.
4. בתביעת פיצויים (למשל אחרי תאונת דרכים):
   – בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, דרגת הנכות הרפואית שנקבעה על פי כל דין, למשל בביטוח לאומי, לפני שמיעת הראיות, מחייבת גם בתביעה, אלא אם בית המשפט מתיר ראיות לסתור[2][6].
   – ההשפעה התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות נבחנים בנפרד.
   – מחקר גדול מצא שהמנבא החזק ביותר לאי־כושר עבודה בפיברומיאלגיה הוא המצב התפקודי, ולא האבחנה עצמה[22].

עמדת המשרד (דעה, לא הלכה): הסיכון הגדול בתיקי פיברומיאלגיה הוא שהשם יבלע את האדם. "פרט 92" נרשם, והבדיקה נעצרת, בלי לשאול אם יש פגימה נפשית עצמאית, אם פגימה נלווית עוברת את ה־40%, ואם הפגיעה בתפקוד רחבה בהרבה ממה שהאחוז משקף.
לכן אנחנו לא מגישים "תיק פיברומיאלגיה". אנחנו מגישים תיק של אדם, שבו כל רכיב מתועד בנפרד, ומבקשים שהוועדה תכריע בכל אחד לגופו.

הביקורת שלנו על הסעיף. פיברומיאלגיה פוגעת בכל תחומי החיים: עבודה, שינה, ריכוז, משפחה ותנועה. אילו כל אחת מהפגימות האלה הייתה נבחנת לבד, הנכות הייתה גבוהה יותר. הניסוח המגביל של פרט 92 והתקרה שלו גורמים לכך שמספיק שתירשם האבחנה, וכל התלונות "נכרכות" לתוכה, באחוז נמוך יחסית. לדעתנו התוצאה היא הכרה חלקית, שאינה משקפת את המגבלות הקשות שהתסמונת יוצרת. היא גם מתיישבת בקושי עם העיקרון שבבסיס דיני הנזיקין: להשיב את הנפגע, ככל האפשר, למצבו שלפני הפגיעה, ולפצות אותו באופן מלא. לכן בתביעת נזיקין אסור להסתפק באחוז הרפואי. צריך להוכיח את הפגיעה התפקודית במלואה, כפי שבתי המשפט עושים (ראו סעיף 8.5).

מרגישים שהתיק שלכם "נבלע" בשם אחד? אפשר לשלוח לנו את ההחלטה והמסמכים. נקרא אותם ונגיד לכם מה חסר לדעתנו.

שלחו לנו בוואטסאפ
בדיקת זכאות ראשונית

---

6. ומה עם הדיכאון? חפיפה בין נפש לגוף

המקרה. בתיק מ־2023:

• לנפגעת בתאונה נקבעה בביטוח לאומי נכות בשל פיברומיאלגיה ובשל פגימות אחרות.
• בשלב הערר מצא פסיכיאטר מטעם הוועדה הפרעת הסתגלות.
• ועדת העררים קבעה ש"קיימת חפיפה" בין התסמינים הנפשיים לבין הפיברומיאלגיה, ולא הוסיפה אחוזים.
• בית משפט השלום קבע שהנכויות נפרדות[5].

בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע כך[5]:

• הרשימה פתוחה. בלשון בית המשפט: "כל עוד לא תוקן הסעיף ולא הושמטה ממנו המילה "לרבות" הרי שהמשמעות היא שרשימת הפגימות הנלוות שמופיעה בסעיף 2 להערות, אינה מהווה רשימה סגורה." (שם, פס' 35)
• חפיפה היא שאלה רפואית. "שאלת החפיפה היא שאלה שבמומחיות" (שם, פס' 39). בית המשפט לא קובע נכות בעצמו. התיק הוחזר כדי למנות מומחה בתחום הנפשי. המומחה יקבע אם יש נכות נפשית מהתאונה, ואם יש, האם היא חופפת לפיברומיאלגיה או נפרדת ממנה (שם, פס' 46).
• הנימוק של הוועדה. בית המשפט העיר שהוועדה כתבה שיש חפיפה בלי לדון בסוג ההפרעה הנפשית שמצא המומחה מטעמה (שם, פס' 38).
• מעמד קביעות ביטוח לאומי. בית המשפט הסתמך על פסיקת העליון: קביעות ביטוח לאומי שמחייבות לפי סעיף 6ב, ולא נסתרו כדין, מעמדן "אף גבוה" ממעמד חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט[6] (כפי שצוטט ב־[5], פס' 39).

מה זה אומר לכם:

1. "חפיפה" צריכה נימוק רפואי. קביעה בלי נימוק היא נקודה לבדוק בערר, ובתביעת נזיקין גם בבקשה להביא ראיות לסתור.
2. אל תשתקו על הנפש. הרבה אנשים מתביישים לפנות לפסיכיאטר, ואנחנו מבינים את זה. אבל בתיק פיברומיאלגיה, הערכה נפשית מסודרת יכולה להיות ההבדל בין "נבלע ב־40%" לבין קביעה שמשקפת את המצב.

---

7. טראומה גופנית כמעוררת פיברומיאלגיה: זה התחיל אחרי תאונה, נפילה או שבר. זה יכול להיות קשור?

התשובה הקצרה: כן, זה יכול להיות קשור. אבל זה לא אוטומטי, וזה דורש תיק שבנוי נכון.

שלושה מושגים שכדאי להכיר

1. טראומה פיזית. כל פגיעה בגוף, לא רק בצוואר ולא רק בתאונת דרכים: נפילה ברחוב או במדרגות, שבר ביד או ברגל, חבלה בתאונת עבודה, ניתוח. ביטוח לאומי מדבר על "טראומה פיזית" בלי לצמצם אותה לאזור מסוים בגוף[3].

2. טראומה נפשית. אירוע מפחיד או מטלטל, דחק קשה או מתמשך, ופוסט־טראומה (PTSD). גם אלה מוכרים כגורמים שיכולים להוביל להתפתחות התסמונת[3][11][12].

3. ההתפרצות. התאונה היא נקודת המוצא. אצל מי שלא סבל קודם מכאב כרוני, המחלה מופיעה אחריה, בדרך כלל בתוך חודשים ספורים[10]. הטראומה מפעילה את מערכת הדחק, ומשם מתפתחת רגישות מוגברת לכאב בכל הגוף[3][28][29]. לכן הכאב יכול להופיע גם הרחק ממקום הפגיעה, למשל בגב, בכתפיים ובידיים אחרי שבר ברגל.

לעיתים קרובות הטראומה הפיזית והנפשית מגיעות יחד: התאונה פוגעת בגוף, והפחד, הכאב והאובדן פוגעים בנפש[11][30].

מה אנחנו רואים בתיקים: שבר ביד או ברגל, וכאב שהתפשט לכל הגוף. (תיאור כללי שמבוסס על כמה תיקים; הפרטים שונו.)

• פגיעה ביד בעבודה. עובדת נופלת במהלך יום עבודה ונפגעת ביד. אחרי הטיפול והניתוח מגיעים כאבים קשים ונימולים, הכאב מטפס אל הכתף, ובהמשך מתפשט לכל הגוף. רק אחרי זמן, ראומטולוג נותן לזה שם: פיברומיאלגיה.
• פגיעה ברגל בתאונת דרכים. עובד נפגע בתאונה בדרכו לעבודה, נותח ברגל ועבר שיקום ארוך. עם הזמן הכאב ברגל דווקא פוחת, אבל כאבים מתחילים להופיע בשאר הגוף, מתפשטים ומתעצמים. גם כאן, האבחנה מגיעה מאוחר.

שבר ביד או ברגל, ניתוח, ומחלה בכל הגוף: בדיוק המצב שבו אנשים לא מעלים בדעתם שיש קשר.

7.1 מה אומר ביטוח לאומי

לפי חוזר ביטוח לאומי, אצל אדם שיש לו נטייה לכך, גורם חיצוני יכול "להצית" את התסמונת. החוזר מונה בין הגורמים האלה זיהום, דחק נפשי וטראומה פיזית, ומזכיר במיוחד תאונות דרכים עם צליפת שוט[3][4]. לפי המחקרים שהחוזר מציין, תסמונת הכאב מופיעה בדרך כלל עד 6 חודשים אחרי הטראומה[3]. שימו לב: החוזר מביא את צליפת השוט כדוגמה בולטת, אבל המונח שבו הוא משתמש הוא "טראומה פיזית", בלי לצמצם אותו לאזור מסוים בגוף[3].

ארבעה דברים שרופא ביטוח לאומי בוחן[3][4]:

1. מתי התחילו התסמינים.
2. אילו טראומות היו קודם.
3. איזו פגיעה הייתה בעבודה, גופנית או נפשית.
4. האם יש PTSD.

אם פקיד התביעות לא קבע קשר סיבתי, והתלונה עלתה בוועדה, על הוועדה לקבוע את הקשר הסיבתי[3].

7.2 מה אומר המחקר: התאונה כגורם להתפרצות המחלה

• הממצא מבאר שבע. פרופ' דן בוסקילה ועמיתיו בדקו נפגעי טראומה שלא סבלו קודם מכאב כרוני, ומצאו שאצל חלקם התפתחה פיברומיאלגיה אחרי הפגיעה, בדרך כלל בתוך חודשים ספורים. ממצא חשוב לא פחות: הגשת תביעת ביטוח לא הייתה קשורה להופעת התסמונת או לחומרתה[10].
• טראומה גופנית מכל סוג. מחקרים מהעולם מצאו קשר בין טראומה גופנית לבין הופעת התסמונת:
• מחקר מקרה־ביקורת מסקוטלנד שאל חולי פיברומיאלגיה ואנשים בלי התסמונת על כל טראומה גופנית משמעותית בששת החודשים שלפני הופעת התסמינים. טראומה כזו נמצאה קשורה באופן מובהק להופעת התסמונת[53].
• מאוניברסיטת מקגיל תוארה "פיברומיאלגיה ריאקטיבית": תסמונת שהופיעה אחרי אירוע מזנק, ובהם טראומה, ניתוח או מחלה. החולים בקבוצה הזו היו מוגבלים יותר[54].
• ממרפאת מאיו: חלק מהמטופלים דיווחו על טראומה גופנית שקדמה לתסמונת. אצלם התפקוד הגופני היה פגוע יותר[55].
• בסקר גדול של חולים בארה"ב ציינו המשיבים, כאירועים שסביב הופעת התסמונת, פגיעה גופנית שאינה תאונת דרכים, ניתוח ותאונת דרכים. אלה דיווחים של החולים עצמם, ולא קביעה רפואית[56].
• המאמר הישראלי המקיף על הפסיקה, שאחד ממחבריו הוא פרופ' בוסקילה, מסכם: לצד תאונות דרכים "גם חבלות גופניות אחרות הוכרו כמזנק"[35].
• מהו המנגנון. סקירה של McLean, Williams ו־Clauw מאוניברסיטת מישיגן מסבירה שהתאונה כנראה לא גורמת לפיברומיאלגיה דרך פגיעה ביומכנית ישירה. היא פועלת כ"גורם דחק" (stressor), שבשילוב עם פגיעות ביולוגית וגורמים פסיכו־סוציאליים מעורר את התסמונת. מסקנתם:
  

  "The evidence that MVC trauma may trigger FM meets established criteria for determining causality"[28]

כלומר: הראיות לכך שטראומה מתאונת דרכים עשויה לעורר פיברומיאלגיה עומדות בקריטריונים המקובלים לקביעת סיבתיות. מאמר נוסף של אותה קבוצה מציע מודל ביו־פסיכו־סוציאלי, שבו מערכות התגובה לדחק מתווכות בין הפגיעה הראשונית לבין כאב מתמשך[29].

• הסקירה השיטתית מקבוצתו של פרופ' הווארד עמיטל (2018).
• רוב המחקרים שנסקרו מצאו קשר מובהק בין טראומה פיזית קודמת לבין הופעת כאב מפושט כרוני או פיברומיאלגיה.
• נמצאו עדויות לתפקיד מתווך של PTSD[11].
• גוף ונפש יחד. מחקר של כהן, בוסקילה ועמיתיהם מצא חפיפה משמעותית בין פיברומיאלגיה לבין PTSD לפי אמות המידה המקובלות לשתיהן, ושאל אם מדובר ב"תסמונות חופפות או בפיברומיאלגיה פוסט־טראומטית"[30]. גם מחקר של ד' עמיטל, ה' עמיטל ועמיתיהם מצא קשר הדוק בין PTSD לפיברומיאלגיה[12]. מחקר אמריקאי גדול מצא שחוויות טראומטיות קשורות לדיווח על אבחנת פיברומיאלגיה[31].
• מעקב ארוך טווח. מעקב של שנים אחרי מטופלים שאובחנו בפיברומיאלגיה "פוסט־טראומטית" מצא שאצל רובם התסמינים הופיעו אחרי תאונת דרכים[32].
• גם בפסיקה. לפי המאמר של בוסקילה וגינזבורג, בתי המשפט ובתי הדין הכירו בקשר גם כשהפגיעה לא הייתה בצוואר[35]:
• פגיעה בעיקר ברגליים. בפרשת וגנר, תאונת דרכים, הפגיעות העיקריות היו בגפיים התחתונות, והתסמונת אובחנה רק כשנתיים אחרי התאונה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) הכיר בקשר הסיבתי לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט[36].
• "לאו דווקא" צוואר. בפרשת דהן קבע בית משפט השלום שחבלות גופניות, לאו דווקא חבלת עמוד שדרה צווארי, יכולות לעורר את התסמונת[57].
• החלקה במדרגות בעבודה. בפרשת דודקביץ, סוכן ביטוח החליק במדרגות המשרד. המומחה מטעם בית הדין לעבודה קבע שחבלה מהסוג הזה עשויה להיות טריגר להתפרצות התסמונת, ושקיים קשר סיבתי חלקי בין האירוע בעבודה לבין התסמונת[47].
• מאמץ גופני בשירות. בפרשת נוי, חיילת פיתחה כאבים בכתפיים, בקרסוליים ובידיים אחרי קורס מפרך, ובהמשך אובחנה כחולה בפיברומיאלגיה. ועדת הערעורים קבעה קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין התסמונת[58].
• דחק מתמשך. מחקר ישראלי שהשווה תושבי שדרות לתושבי אופקים מצא אצל תושבי שדרות יותר תסמינים גופניים, ובהם כאב, עייפות ותסמינים דמויי מעי רגיז, יצירת "אשכול" דמוי פיברומיאלגיה על רקע דחק כרוני[33].

7.3 חלון הזמן: למה "האבחנה הגיעה מאוחר" לא סוגר את הדלת

• הנתון החשוב לקשר הסיבתי הוא מתי התחילו התסמינים, ולא מתי ניתנה האבחנה. כך גם בחוזר ביטוח לאומי, שמונה את "מועד התחלת הסימפטומים" כנתון הראשון[3][4].
• מחקר מקבוצתו של פרופ' עמיטל, על נתוני קופת חולים גדולה בישראל, מצא שהדרך מהתלונות הראשונות ועד אבחנה ודאית של פיברומיאלגיה ארוכה. במילות החוקרים: "taking years to be properly diagnosed"[34], כלומר נדרשות שנים כדי לאבחן אותה כראוי. מחלות נלוות, גיל צעיר וגיל מבוגר של הרופא היו קשורים לעיכוב[34].
• המשמעות המעשית: אם התסמינים הופיעו בחלון הסמוך לאירוע אבל האבחנה התעכבה, צריך להראות את התלונות המוקדמות מתוך התיק בקופת החולים: כאב שהתפשט, הפרעות שינה, עייפות. אלה מעידים על מועד ההופעה.

7.4 מה אמר בית המשפט: פרשת אופנהיימר

המחוזי. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט צ' זילברטל) קיבל את התביעה של נפגעת שפיתחה פיברומיאלגיה אחרי חבלה במרכול[27]. הקביעות העיקריות:

• האסכולה מוכרת.
  

  "האסכולה שייצג פרופ' בוסקילה היא אסכולה מוכרת"

וגם:

"גישה זו, לפיה יש קשר סיבתי בין טראומה גופנית לבין פיברומיאלגיה, באה לידי ביטוי בספרות מקצועית"
– קשר כרונולוגי. לפני התאונה לא היו לנפגעת תסמינים שמצביעים על התסמונת. בית המשפט נתן משקל לכך, ולקשר הכרונולוגי שנמצא בין הטראומה לבין הופעת התסמונת.
– רמת ההוכחה. בית המשפט הבחין בין רמת הוודאות שנדרשת במחקר מדעי לבין מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי.
– מנגנון הפגיעה. כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג, בית המשפט קבע שגם בלי ממצא חד־משמעי של צליפת שוט, אופן הפגיעה מבסס את הקשר הסיבתי, ו"אין חשיבות להגדרה המדויקת של מנגנון הפגיעה"[35].

העליון. בית המשפט העליון (המשנה לנשיאה א' ריבלין, בהסכמת השופטים ע' ארבל ונ' הנדל) לא התערב בקביעת הקשר הסיבתי. הערעור התקבל חלקית, ורק לגבי היקף הפיצוי[50]. וכך כתב בית המשפט העליון:

"אכן, המדובר בשאלה רפואית-מדעית, אשר לאור הידע הרפואי הקיים, קשה ואולי אף בלתי-אפשרי להכריע בה במידה גבוהה של ודאות. עם זאת, עלה בידי המשיבה להוכיח את קיומו של קשר סיבתי במאזן ההסתברויות"[50, פס' 6]

מה מכריע בתיק שלכם. ההכרה העקרונית קיימת: בביטוח לאומי, בספרות הרפואית ובפסיקה. מה שמכריע בכל תיק הוא ציר זמן מתועד של המקרה שלכם.

ציר הזמן שכדאי לבנות (נמצא גם בצ'קליסט):
המצב לפני האירוע (תיעוד מקופת החולים) ← האירוע ← התלונות הראשונות (גם אם אז לא קראו להן "פיברומיאלגיה") ← הבירור ← האבחנה.

---

8. מה בתי המשפט שוקלים בפועל

המאמר של פרופ' דן בוסקילה ועו"ד ענת גינזבורג ("תסמונת הפיברומיאלגיה – היבטים קליניים ומשפטיים", רפואה ומשפט 51, 2019) סקר את פסקי הדין שפורסמו בישראל בנושא התסמונת[35]. לפי הסקירה, יש קונצנזוס על עצם קיומה, ובתי המשפט מתמודדים בעיקר עם הקשיים סביבה: איך מאבחנים, מה נחשב "מזנק", איך התסמונת משפיעה על התפקוד, ואיפה היא חופפת למחלות אחרות[35].

להלן מה שהסקירה מראה שבתי המשפט שוקלים. פסקי הדין בסעיף הזה מובאים כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג, עם האזכור שבמאמר, ובלי תיאור מעבר למה שנכתב בו. פסקי הדין של בית המשפט העליון, ופסקי דין נוספים שמסומנים בכך, מובאים מתוך פסק הדין עצמו.

8.1 מה היה לפני, ומה קרה אחרי

• בתי המשפט מייחסים חשיבות רבה לרשומה הרפואית לפני האירוע ואחריו[35].
• המומחים שהעידו הסבירו שהרשומה הזו היא "מדד אובייקטיבי" לאבחנת התסמונת[35].

8.2 האבחנה הגיעה מאוחר. זה סוגר את הדלת?

לא בהכרח. לפי המאמר, המוסכם הוא שהתסמונת מאובחנת בדרך כלל בתוך כשנה מהאירוע. אבל במקרים רבים היא מאובחנת מאוחר יותר, לפעמים אחרי כמה שנים, ובתי המשפט נדרשים לשאלה אם חלוף הזמן מנתק את הקשר הסיבתי[35].

שתי סיבות לאיחור שהמאמר מתאר:

• "סבב רופאים". בפרשת כהן הסביר המומחה מטעם בית המשפט שחולים כאלה "מסתובבים זמן רב בין רופאים שונים ומבצעים בדיקות רבות עד שמופנים לראומטולוג שעולה על הבעיה וזאת למרות שהסימפטומים הופיעו בטווח הזמן הקושר לטראומה"[38].
• פגיעות קשות "ממסכות". כשיש שברים, חבלת ראש או פגיעה רב־מערכתית, מטפלים קודם בהן, והן מסתירות את תסמיני התסמונת[35]. בפרשה אחת, לפי המאמר, האבחנה הגיעה שנים רבות אחרי התאונה, ובית המשפט בכל זאת קיבל את עמדת המומחה בדבר הקשר הסיבתי[37].

המסקנה של המחברים: איחור באבחון עלול "לנתק" את הקשר הסיבתי. גם אי־תיעוד של תסמינים כמו כאבי ראש, כאבים מפושטים וקשיי שינה, בתקופה שאחרי האירוע, עלול לעשות זאת, כשהנפגע לא העלה בדעתו שהם קשורים לתאונה[35]. לכן: ספרו לרופא על כל תסמין, גם אם הוא נראה לכם "לא קשור".

8.3 "מתחזה?": מהימנות ונקודות רגישות

לפי המאמר, חברות הביטוח מעלות "תדיר" טענות של התחזות והגזמה[35].

• בפרשת ח.ב.ד אמר מומחה בית המשפט שלדעתו אי אפשר "לאמן" נבדק להציג את הסימנים האופייניים[39].
• בפרשה אחרת הסביר המומחה שהבדיקה כוללת גם נקודות ביקורת, כלומר מקומות שבהם לא אמורה להיות רגישות. בית המשפט דחה את הטענה שהתובעת "למדה מהאינטרנט" היכן הנקודות[40].
• צילום של חוקר. בפרשת אופנהיימר ביקשו המבטחות להגיש לעליון סרט של חוקר מחתונת בנה של התובעת. בית המשפט העליון דחה את הבקשה: "לאור טיב התסמונת שממנה סובלת המשיבה, אין בהתנהגותה משך שעות קצרות ובמהלך אירוע יוצא דופן ושמח, כדי להפריך את טענותיה"[50, פס' 10]. כלומר: יום אחד טוב, או ערב אחד של שמחה, לא מוכיחים שאין מחלה.

8.4 חבלה "קלה" ו"גולגולת דקה"

גם אצל רואת החשבון מהסיפור הכול התחיל בתאונה שבזמן אמת נראתה "לא נורא". זה מצב מוכר, ובתי המשפט עוסקים בו.

לפי המאמר, כשהחבלה הייתה קלה, או כשהיו לנפגע אירועים קודמים, בתי המשפט שואלים אם האירוע היה "הקש ששבר את גב הגמל"[35].

• בפרשת בנימין דחה בית המשפט את עמדת המומחה שמינה וקבע: "אין לי ספק כי התאונה היתה טריגר מהותי אשר בעקבותיו המחלה הכתה בתובעת בחומרה קשה"[41].
• בפרשת סמיר נקבע שהאפשרות שהמחלה תתפרץ אחרי חבלה קלה "תלוית נסיבות", בהתאם לנתוניו האישיים של הנפגע[42].

8.5 נכות רפואית היא לא נכות תפקודית

המאמר מסכם שבמקרים רבים העריכו בתי המשפט את הנכות התפקודית של הלוקים בתסמונת גבוה מהנכות הרפואית שקבעו המומחים. זה נובע ממגוון התסמינים ומכך שהתסמונת כרונית[35]. ברקע עומדת הלכה ותיקה של בית המשפט העליון: הנכות התפקודית יכולה להיות שונה מהנכות הרפואית, למעלה או למטה[44][45]. כפי שמצוטט במאמר:

"אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות"[46]

גם ביטוח לאומי עצמו רואה בתסמונת עניין של תפקוד. בחוזר של הלשכה הרפואית נכתב ש"סעיף 92 החדש, בדומה לגישה בעבר, מאפשר היבט הוליסטי על מידת ההשפעה של המחלה על התפקוד", ושהסעיף נוסח כדי לתת מענה לחולים "הסובלים מההפרעה במידה ברורה וכושר תפקודם נפגע"[4]. אחד משלושת הקריטריונים לקביעת החומרה הוא "הפרעה בתפקוד – השלכות על תפקוד תעסוקתי ותפקוד חברתי". וכשהתסמינים מחריפים זה את זה, "ייבחן הפן התפקודי של הפונה ויקבעו אחוזי נכות גבוהים יותר מאשר לכל תלונה בנפרד"[4]. כלומר: כבר האחוזים הרפואיים נקבעים לפי התפקוד.

הפגיעה בפועל, לא רק האחוז. בפרשת אופנהיימר (מתוך פסק הדין עצמו) העריך המומחה מטעם התובעת, פרופ' בוסקילה, 50% נכות, והמומחה מטעם הנתבעות 10%. האחרון אישר בחקירתו שאם יאמינו לתלונות, הנכות היא 20%. בית המשפט האמין לתלונות, וקבע: "מדובר במחלה כרונית, אשר הלוקה בה חש את קיומה כמעט בכל רגע ורגע". הוא לא נקב באחוז מדויק, אלא בחן את הפגיעה בפועל ביכולת העבודה של התובעת, כי זו "השאלה הקובעת לצורך חישוב הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות"[27, פס' 16–18]. במקום אחר בפסק הדין הוא העריך את הנכות בכ־35–40 אחוז[27, פס' 28].

שני פסקי דין מהסקירה מתארים בדיוק את חוסר הוודאות של "השקופים":

• "גלים". בפרשת וגנר התחשב בית המשפט בכך ש"השפעת התסמונת על התפקוד היום יומי היא תנודתית ויש גלים של העדר תפקוד מול ימים טובים יותר"[36].
• "עליות ומורדות". בפרשת בר גיורא קבע בית המשפט נכות תפקודית בשל התסמונת, אף שהמומחה לא קבע נכות, בנימוק שמדובר "במחלה כרונית, המתאפיינת בעליות ומורדות"[43].
• "תפקודיות מטיבן". בפסק דין מ־2022 (מתוך פסק הדין עצמו) דחה בית משפט השלום בהרצליה את טענת המבטחת שלנכויות אין משמעות תפקודית. הוא קבע שהנכויות של התובעת, ובהן פיברומיאלגיה, "תפקודיות מטיבן", וש"הדברים מקבלים משנה תוקף, משמדובר בנכויות מצטברות"[64, פס' 35].

8.6 מינוי ראומטולוג: די באפשרות

בתביעת נזיקין, בית המשפט ממנה מומחה רפואי רק בתחום שיש בו "ראשית ראיה"[49]. חברות הביטוח מתנגדות לא פעם למינוי ראומטולוג. שני פסקי דין של בית המשפט העליון (מובאים מתוך פסקי הדין עצמם) קבעו שאין להקשות:

• המחלוקת היא על הגורמים, לא על עצם קיום המחלה. בית המשפט המחוזי סירב למנות ראומטולוג, בין היתר כי מדובר במחלה "אשר עצם קיומה שנוי במחלוקת". השופט צ' זילברטל קבע שזה אינו שיקול: "נראה כי המחלוקת מתייחסת בעיקר לגורמי התסמונת ולא לעצם קיומה"[61, פס' 15]. הוא הוסיף שבלא מעט מקרים הוכרה פיברומיאלגיה שנגרמה מטראומה בתאונה. די באפשרות שהתסמונת נגרמה מהתאונה כדי למנות מומחה. אבחון מאוחר אינו משנה זאת, כי האבחנה מגיעה בדרך כלל אחרי בדיקות רבות ששללו הסברים אחרים. גם מסמכים מרופאים פרטיים כשרים לכך. הערעור התקבל, ומונו ראומטולוג ופסיכיאטר[61].
• חפיפה לאורתופדיה אינה סיבה לוותר. אחרי שלוש תאונות דרכים סירב בית המשפט המחוזי למנות ראומטולוג, כי לדעתו מקור הכאבים אורתופדי. השופט י' עמית קבע ש"חפיפה אפשרית בין נכויות בתחומים שונים אינה שוללת מאליה את האפשרות למנות את שני המומחים הרלוונטיים"[62, פס' 11]. הוא הסביר שכאבים אינם התסמין היחיד של התסמונת, ושהעייפות והתשישות אינן מגולמות בנכות האורתופדית. הוחלט למנות ראומטולוג[62].
• מחלה "נדירה" אינה עילה למומחה נוסף. במחוזי בחיפה קבע מומחה בית המשפט, ראומטולוג, קשר סיבתי בין תאונת דרכים לבין פיברומיאלגיה ו־40% נכות צמיתה. המבטחת ביקשה מומחה נוסף, ובית המשפט דחה את הערעור: "נדירותה של מחלה, או מיעוט פסיקה לגבי מחלה מסויימת, כשלעצמם, אינם מהווים עילה למינוי מומחה נוסף"[63, פס' 7].

מה זה אומר לתיק שלכם: אם יש במסמכים הרפואיים אבחנה של פיברומיאלגיה, או אפילו חשד לה, אפשר לבקש מבית המשפט למנות ראומטולוג. גם אם כבר מונה אורתופד.

8.7 בבתי הדין לעבודה ובנכי צה"ל

לפי המאמר, בתי הדין לעבודה הכירו במקרים רבים בקשר סיבתי בין פיברומיאלגיה לבין פגיעה בעבודה: אירוע חבלתי, אירוע דחק ספציפי, או דחק מתמשך[35].

• החלקה במדרגות במשרד. בפרשת דודקביץ קבע המומחה מטעם בית הדין שחבלה כזו "עשויה להיות טריגר להתפרצות תסמונת הפיברומיאלגיה", ובית הדין הכיר בקשר הסיבתי[47].
• אירוע דחק בעבודה. בפרשת שאול הוכר קשר סיבתי לאירוע דחק בעבודה[48].

מנגד, לפי המאמר, תביעות נדחו כשהתסמונת הייתה קיימת עוד לפני הפגיעה, או כשהתפרצה כמה שנים אחריה[35]. במשפט הצבאי, לפי המאמר, ועדת ערעורים קבעה ש"לא רק מצב חבלתי" פועל על המערכת הנוירו־הורמונלית, אלא גם דחק נפשי[35].

מה לוקחים מזה:

1. תיעוד מוקדם של כל תסמין.

2. רשומה רפואית "נקייה" מלפני האירוע.

3. מכתב מהראומטולוג המטפל שאומר במפורש מתי התחילו התסמינים, ושהם הופיעו אחרי הפגיעה (ראו בצ'קליסט).

4. תיעוד של ה"גלים" בתפקוד, ולא רק של היום הטוב.

---

9. מה להכין לוועדה: הצ'קליסט

חוזרים לרואת החשבון. כך בנינו את התיק שלה, צעד אחרי צעד:

1. בנינו תיק של אדם, לא של שם. ביקשנו מכל רופא מטפל סיכום שמתאר את התפקוד, ולא רק את האבחנה.
2. שאלת הקשר לאירוע. ביקשנו מהראומטולוג המטפל לכתוב במפורש מתי התחילו התסמינים, ושהם הופיעו אחרי הפגיעה. בתיק פיברומיאלגיה, מסמך כזה הוא אחד המסמכים החשובים ביותר[3][35].
3. הנפש. אחרי הרבה שיחות היא הסכימה להערכה פסיכיאטרית מסודרת. זה לא היה קל, וזה היה נכון.
4. בוועדה. היא לא ניסתה "להיראות טוב". היא תיארה יום רגיל, לא את היום הכי טוב שלה.

מה אנחנו לוקחים מזה לכל תיק: הכאב לא נראה, אבל אפשר לתעד אותו. התפקיד שלנו הוא לדאוג שיראו.

הצ'קליסט שלמטה הוא אותה עבודה, מסודרת כך שתוכלו להתחיל בה בעצמכם.

אבחנה וחומרה

• ☐ סיכום מראומטולוג או ממרפאת כאב: האבחנה, מתי התחילו התסמינים, ותוצאות WPI ו־SSS[4][9].
• ☐ שאלון FIQR או SF-36 עדכני[4].
• ☐ סולמות כאב לאורך זמן, ולא בדיקה בודדת.

הקשר לאירוע (אם התסמינים התחילו אחרי תאונה או אירוע בעבודה)

• ☐ מכתב מהראומטולוג המטפל שאומר במפורש שהתסמינים הופיעו אחרי הפגיעה, ומתי. זה אחד המסמכים החשובים בשאלת הקשר הסיבתי, כי "מועד התחלת הסימפטומים" הוא הנתון הראשון שביטוח לאומי בוחן[3][4].
• ☐ תיעוד מקופת החולים מלפני האירוע[35].
• ☐ כל תלונה מוקדמת: כאב שהתפשט, הפרעות שינה, עייפות, כאבי ראש. גם אם בזמנו לא נקראו "פיברומיאלגיה"[35].

טיפול רפואי קבוע (נדרש במדרגה של 40%[1])

• ☐ רשימת טיפולים: תרופות, מינונים, תאריכים, מה עזר ולמה הופסק.
• ☐ פיזיותרפיה, הידרותרפיה, מרפאת כאב וטיפול פסיכולוגי.

הנפש. לא לדלג

• ☐ הערכה פסיכיאטרית עם אבחנה וחומרה, ותשובה לשאלה אם ההפרעה קדמה לפיברומיאלגיה או עומדת בפני עצמה[4][5].

פגימות נלוות (מסמך נפרד לכל אחת)

• ☐ מעי רגיז, שלפוחית רגיזה, שינה, ריכוז וזיכרון (הערכה נוירולוגית או נוירופסיכולוגית), כאבי ראש, TMJ.

תפקוד (זה מה שמבדיל בין 10% ל־40%[1])

• ☐ דף תפקוד: מה היה לפני ומה היום, בעבודה, בבית, בשינה, בנהיגה, עם הילדים ובזוגיות.
• ☐ מסמכים מהעבודה: הפחתת שעות, היעדרויות, שינוי תפקיד.
• ☐ מסמכים שמראים את השגרה לאורך זמן: יומן עבודה, יומן פגישות, ימי היעדרות ותורים שבוטלו. הם מראים את ה"גלים": ימים טובים וימים רעים[36].

ביום הוועדה

• ☐ אל תנסו "להיראות טוב". תארו יום רגיל, לא את היום הכי טוב שלכם.
• ☐ אפשר להגיע עם מלווה. ביטוח לאומי כותב שזו זכותכם, ושמלווה יכול לעזור לבטא את הקשיים[52].
• ☐ בקשו עותק מהפרוטוקול, ובדקו שכל תלונה נרשמה.

---

10. קיבלתי החלטה ואני לא מסכים/ה: ערר ומועדים

• נכות כללית: לפי ביטוח לאומי, ערר מגישים תוך 60 יום מקבלת ההודעה הכתובה[51]. הגישו בזמן, ועדיף מוקדם. פירוט במדריך נכות כללית.
• נכות מעבודה: ערר בתוך 60 יום מקבלת ההחלטה. הכי בטוח להגיש מוקדם: בתקנות כתוב 30 יום[1, תקנה 27(א)], ובפועל, בפרקטיקה, ערר מוגש בתוך 60 יום. גם לפי ביטוח לאומי, את נימוקי הערר אפשר למסור בתוך 60 יום[24].
• שימו לב: ועדת העררים רשאית גם להפחית אחוזים. אם היא שוקלת הפחתה, מותר לחזור מהערר[24][25].
• ערעור לבית הדין האזורי לעבודה: בשאלה משפטית בלבד[26], תוך 60 יום[24].

לפני ערר כדאי להתייעץ. ערר הוא לא כרטיס חינם. ראו גם מדריך: ועדה רפואית בביטוח לאומי ומדריך: קצבת נכות כללית.

---

שאלות נפוצות על פיברומיאלגיה וביטוח לאומי

האם פיברומיאלגיה מוכרת בביטוח לאומי?

כן. מ־1.3.2022 יש לה פרט ליקוי משלה, פרט 92, בנכות כללית ובנפגעי עבודה[1][3][4].

כמה אחוזי נכות נותנים על פיברומיאלגיה?

בין 0% ל־40%, לפי חומרת הסימנים ומידת ההפרעה בתפקוד. אם פגימה נלווית עולה על 40%, הנכות נקבעת לפיה[1].

האם פיברומיאלגיה היא מחלה נפשית?

לא. ביטוח לאומי מתאר אותה כהפרעה בוויסות הכאב במערכת העצבים המרכזית. דיכאון וחרדה נלווים אליה אצל רבים מהחולים[4][21].

כואב לי כל הגוף, והבדיקות תקינות. זה יכול להיות פיברומיאלגיה?

אולי. זו בדיוק התמונה האופיינית: אין ממצא במעבדה או בהדמיה[4]. האבחנה נעשית אצל רופא, לפי קריטריונים מוגדרים[9]. פנו לרופא המשפחה או לראומטולוג.

מה זה ערפול מוחי, וזה נחשב בוועדה?

קשיי ריכוז ופגיעה בתפקודים הניהוליים. זה תסמין מוכר בחוזר ביטוח לאומי[4], ו"פגיעה בריכוז ובזיכרון" מופיעה ברשימת הפגימות הנלוות[1]. כדאי לתעד אותו בהערכה נוירולוגית או נוירופסיכולוגית.

אפשר לקבל אחוזים גם על דיכאון וגם על פיברומיאלגיה?

לא במקביל, כשהדיכאון הוא פגימה נלווית לתסמונת[1]. אבל ליקוי שקדם לפיברומיאלגיה או נפרד ממנה יכול לקבל פרט נפרד[4]. לפי פסיקת המחוזי מ־2023, שאלת ה"חפיפה" נבחנת לגופה[5].

פיברומיאלגיה אחרי תאונת עבודה או תאונת דרכים: אפשר להכיר בקשר?

זה אפשרי אבל לא אוטומטי. ביטוח לאומי בוחן מתי התחילו התסמינים (לרוב עד 6 חודשים אחרי טראומה), טראומות קודמות, סוג הפגיעה ו־PTSD[3].

האבחנה הגיעה רק שנים אחרי התאונה. זה סוגר את האפשרות לקשר סיבתי?

לא בהכרח. מה שנבחן הוא מתי התחילו התסמינים[3][4]. מחקר ישראלי מצא שאבחון פיברומיאלגיה נמשך לעיתים קרובות שנים[34]. לכן חשוב להראות את התלונות המוקדמות מתוך התיק הרפואי.

חברת הביטוח טוענת שאני "מתחזה". מה עושים?

זו טענה שעולה הרבה, כי החולים "נראים בריאים" והבדיקות תקינות[35]. לפי סקירת הפסיקה של בוסקילה וגינזבורג, מומחים העידו שקשה מאוד ללמד נבדק להדגים את הנקודות הרגישות, ושהבדיקה כוללת גם נקודות ביקורת. הרשומה הרפואית מלפני האירוע ומאחריו משמשת מדד אובייקטיבי[35]. התשובה המעשית היא תיעוד רציף ועקבי.

תוך כמה זמן מגישים ערר על החלטת הוועדה הרפואית?

בנכות כללית, לפי ביטוח לאומי, תוך 60 יום מקבלת ההודעה הכתובה[51]. בנכות מעבודה, בתוך 60 יום: בתקנות כתוב 30 יום[1, תקנה 27(א)], ובפועל, בפרקטיקה, ערר מוגש בתוך 60 יום. הכי בטוח להגיש מוקדם.

הוועדה יכולה להוריד לי אחוזים בערר?

כן, גם בנכות מעבודה וגם בנכות כללית: ועדת העררים רשאית לשנות את ההחלטה לכל כיוון. בנכות מעבודה מותר לחזור מהערר אם הוועדה שוקלת הפחתה[24][25]. בנכות כללית, לפי ביטוח לאומי, הוועדה תעדכן אתכם, ובמקרים מסוימים אפשר לבטל את הערר[51].

---

אתם לא צריכים לעבור את זה לבד

בתיקי פיברומיאלגיה אנחנו פוגשים שוב ושוב את אותו קושי: ועדות קצרות, מסמכים שמתארים אבחנה ולא תפקוד, והתחושה שצריך שוב ושוב להוכיח משהו שלא רואים.

אנחנו מלווים אנשים בתביעות לביטוח לאומי, בהכנה לוועדות רפואיות, בעררים ובתביעות נזיקין. בכל אחד מהשלבים האלה, המטרה שלנו אחת: שיראו אתכם.

כתבו לנו בוואטסאפ 055-4422233 או התקשרו 052-8886033. אפשר גם רק לשאול שאלה. ואם אתם רוצים להתחיל לבד, בדיקת הזכאות הקצרה באתר תעזור לכם לסדר את התמונה. עו"ד זיו קורן והצוות יחזרו אליכם.

שלחו לנו את המסמכים בוואטסאפ
בדיקת זכאות ראשונית
התקשרו 052-8886033

מדריכים קשורים: ועדה רפואית בביטוח לאומי: הכנה וערר · קצבת נכות כללית: תנאים וסכומים · נכות מעבודה ותקנה 15 · תאונת עבודה ודמי פגיעה · תאונת דרכים בדרך לעבודה: 6א או 6ב · תביעת פיצויים בתאונת דרכים

---

מקורות

המקורות אומתו ביום 5.11.2026. נבדק לאחרונה: 5.11.2026.

1. תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז–1956, ק"ת 864. תקנות 11(ב), 15, 16א, 27(א). תוספת, חלק א', פרק 11, פרט 92, שנוסף בק"ת התשפ"ב 960. https://he.wikisource.org/wiki/תקנות_הביטוח_הלאומי_(קביעת_דרגת_נכות_לנפגעי_עבודה) (נצפה ב־3.11.2026)
2. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975, ס"ח 234, ס' 6ב (נוסח מוויקיטקסט, נצפה ב־5.11.2026). https://he.wikisource.org/wiki/חוק_פיצויים_לנפגעי_תאונות_דרכים
3. המוסד לביטוח לאומי, מינהל גמלאות, חוזר ועדות 5.2022 וחוזר נפגעי עבודה 126/2022 "פיברומיאלגיה – הוספת פרק 11: 'עייפות כרונית', סעיף 92" (28.2.2022). https://www.btl.gov.il/benefits/HozrimGimlaot/Hozrim/הוספת%20סעיפי%20ליקוי%20פיברומאלגיה.pdf
4. המוסד לביטוח לאומי, הלשכה הרפואית "קביעת נכות בפיברומיאלגיה" (חוזר מיום 22.2.2022; תחולה 1.3.2022). https://www.btl.gov.il/About/Vaadot/Chozrim/NA/Documents/פיברומיאלגיה%20-%20סעיף%20ליקוי%20חדש.pdf
5. רע"א (מחוזי ת"א) 64524-11-22 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' ז.ז.ק. (נבו 14.5.2023).
6. רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (נבו 12.3.2020). כפי שצוטט במקור 5, פס' 39.
7. טיוטת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (תיקון), התש"פ–2019, ודברי ההסבר.
8. לשכת עורכי הדין, ועדת ביטוח לאומי "נייר עמדה: טיוטת תקנות… – פיברומיאלגיה" (מכתב 605/20, 9.1.2020).
9. Wolfe F. et al., 2016 Revisions to the 2010/2011 Fibromyalgia Diagnostic Criteria, 46 Semin. Arthritis Rheum. 319 (2016).
10. Buskila D., Neumann L., Vaisberg G., Alkalay D. & Wolfe F., Increased Rates of Fibromyalgia Following Cervical Spine Injury: A Controlled Study of 161 Cases of Traumatic Injury, 40(3) Arthritis Rheum. 446 (1997). PMID 9082932; DOI 10.1002/art.1780400310.
11. Yavne Y., Amital D., Watad A., Tiosano S. & Amital H., A Systematic Review of Precipitating Physical and Psychological Traumatic Events in the Development of Fibromyalgia, 48(1) Semin. Arthritis Rheum. 121 (2018). PMID 29428291; DOI 10.1016/j.semarthrit.2017.12.011.
12. Amital D., Fostick L., Polliack M.L., Segev S., Zohar J., Rubinow A. & Amital H., Posttraumatic Stress Disorder, Tenderness, and Fibromyalgia Syndrome: Are They Different Entities?, 61(5) J. Psychosom. Res. 663 (2006). PMID 17084145; DOI 10.1016/j.jpsychores.2006.07.003.
13. Savin E. et al., The Possible Onset of Fibromyalgia Following Acute COVID-19 Infection, 18(2) PLoS One e0281593 (2023). PMID 36763625; DOI 10.1371/journal.pone.0281593.
14. Ben-Yosef M., Tanai G., Buskila D., Amital D. & Amital H., Fibromyalgia and Its Consequent Disability, 22(7) Isr. Med. Assoc. J. 446 (2020). PMID 33236571.
15. Lichtenstein A., Tiosano S. & Amital H., The Complexities of Fibromyalgia and Its Comorbidities, 30(1) Curr. Opin. Rheumatol. 94 (2018). PMID 29040155; DOI 10.1097/BOR.0000000000000464. (לקריאה נוספת: מחלות נלוות עלולות לטשטש את התמונה הקלינית ולהוביל לפרשנות שגויה.)
16. Quintner J., Why Are Women with Fibromyalgia so Stigmatized?, 21(5) Pain Med. 882 (2020). PMID 31986200; DOI 10.1093/pm/pnz350.
17. Asbring P. & Närvänen A.L., Women's Experiences of Stigma in Relation to Chronic Fatigue Syndrome and Fibromyalgia, 12(2) Qual. Health Res. 148 (2002). PMID 11837367; DOI 10.1177/104973230201200202.
18. Colombo B., Zanella E., Galazzi A. & Arcadi P., The Experience of Stigma in People Affected by Fibromyalgia: A Metasynthesis, 81(10) J. Adv. Nurs. 6317 (2025). PMID 39835578; DOI 10.1111/jan.16773.
19. Kool M.B., van Middendorp H., Bijlsma J.W. & Geenen R., Patient and Spouse Appraisals of Health Status in Rheumatoid Arthritis and Fibromyalgia: Discrepancies and Associations with Invalidation, 29(6 Suppl. 69) Clin. Exp. Rheumatol. S63 (2011). PMID 22243550.
20. Marcus D.A., Richards K.L., Chambers J.F. & Bhowmick A., Fibromyalgia Family and Relationship Impact Exploratory Survey, 11(3) Musculoskeletal Care 125 (2013). PMID 23172797; DOI 10.1002/msc.1039.
21. Jafari M. et al., The Global Prevalence of Depression and Anxiety among Fibromyalgia Patients: A Systematic Review and Meta-Analysis, 393 J. Affect. Disord. 120340 (2026). PMID 40967412; DOI 10.1016/j.jad.2025.120340.
22. Wolfe F., Walitt B.T., Katz R.S. & Häuser W., Social Security Work Disability and Its Predictors in Patients with Fibromyalgia, 66(9) Arthritis Care Res. 1354 (2014). PMID 24515531; DOI 10.1002/acr.22305. (מחקר אמריקאי.)
23. כל זכות "קצבת נכות כללית" (נצפה ב־3.11.2026). https://www.kolzchut.org.il/he/קצבת_נכות_כללית
24. המוסד לביטוח לאומי "ועדה רפואית לעררים – נכות מעבודה" (נצפה ב־3.11.2026). https://www.btl.gov.il/benefits/vaadotRefuiyot/erurVadot/Pages/erurNechutMeavoda.aspx
25. כל זכות "ערר על החלטת ועדה רפואית לנכות מעבודה" (נצפה ב־3.11.2026). https://www.kolzchut.org.il/he/ערר_על_החלטת_ועדה_רפואית_לנכות_מעבודה

26. חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, ס"ח 210, ס' 123 (נוסח מוויקיטקסט, נצפה ב־5.11.2026). https://he.wikisource.org/wiki/חוק_הביטוח_הלאומי

27. ת"א (מחוזי י־ם) 7096/05 אופנהיימר נ' זולפה מחסני מזון בע"מ (נבו 17.12.2007), כב' השופט צ' זילברטל. הציטוטים מתוך פסק הדין.

28. McLean S.A., Williams D.A. & Clauw D.J., Fibromyalgia after Motor Vehicle Collision: Evidence and Implications, 6(2) Traffic Inj. Prev. 97 (2005). PMID 16019393; DOI 10.1080/15389580590931545.
29. McLean S.A., Clauw D.J., Abelson J.L. & Liberzon I., The Development of Persistent Pain and Psychological Morbidity after Motor Vehicle Collision: Integrating the Potential Role of Stress Response Systems into a Biopsychosocial Model, 67(5) Psychosom. Med. 783 (2005). PMID 16204439; DOI 10.1097/01.psy.0000181276.49204.bb.
30. Cohen H., Neumann L., Haiman Y., Matar M.A., Press J. & Buskila D., Prevalence of Post-Traumatic Stress Disorder in Fibromyalgia Patients: Overlapping Syndromes or Post-Traumatic Fibromyalgia Syndrome?, 32(1) Semin. Arthritis Rheum. 38 (2002). PMID 12219319; DOI 10.1053/sarh.2002.33719.
31. Haviland M.G., Morton K.R., Oda K. & Fraser G.E., Traumatic Experiences, Major Life Stressors, and Self-Reporting a Physician-Given Fibromyalgia Diagnosis, 177(3) Psychiatry Res. 335 (2010). PMID 20382432; DOI 10.1016/j.psychres.2009.08.017.
32. Waylonis G.W. & Perkins R.H., Post-Traumatic Fibromyalgia: A Long-Term Follow-Up, 73(6) Am. J. Phys. Med. Rehabil. 403 (1994). PMID 7993614; DOI 10.1097/00002060-199411000-00005.
33. Ablin J.N. et al. (incl. Buskila D.), A Tale of Two Cities – The Effect of Low Intensity Conflict on Prevalence and Characteristics of Musculoskeletal Pain and Somatic Symptoms Associated with Chronic Stress, 28(6 Suppl. 63) Clin. Exp. Rheumatol. S15 (2010). PMID 21122267.
34. Gendelman O., Amital H., Bar-On Y., Ben-Ami Shor D., Amital D., Tiosano S. et al., Time to Diagnosis of Fibromyalgia and Factors Associated with Delayed Diagnosis in Primary Care, 32(4) Best Pract. Res. Clin. Rheumatol. 489 (2018; epub 2019). PMID 31174818; DOI 10.1016/j.berh.2019.01.019.
35. דן בוסקילה וענת גינזבורג "תסמונת הפיברומיאלגיה – היבטים קליניים ומשפטיים" רפואה ומשפט 51, 175 (2019). פסקי הדין שמסומנים "כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35]" (מקורות 36–49, 57, 58) מובאים כפי שהם מובאים במאמר זה.
36. ת"א (מחוזי חי') 358/03 וגנר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 26.6.2008). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
37. ת"א (מחוזי ת"א) 20544-12-10 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" (נבו 22.6.2016). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
38. ת"א (שלום ק"ג) 950-04 כהן נ' סורוקה מרכז רפואי אוניברסיטאי (נבו 16.4.2012). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
39. ת"א (שלום ת"א) 57813/05 ח.ב.ד נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (נבו 19.8.2010). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
40. ת"א (שלום חי') 12510-03 כהן נ' מזרחי (נבו 24.10.2008). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
41. ת"א (שלום ת"א) 37629-08 בנימין נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (נבו 7.2.2011). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
42. ת"א (שלום נצ') 2096-02 סמיר נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (נבו 13.3.2014). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
43. ת"א (שלום ת"א) 48111/03 בר גיורא נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (נבו 11.3.2007). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
44. ע"א 237/55 סטוצינר נ' פומרנציק, פ"ד י 1050 (1956). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
45. ע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792. כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
46. ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (נבו 11.1.2015). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
47. ב"ל (אזורי ת"א) 48002-05-12 דודקביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 22.1.2014). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
48. ב"ל (אזורי ת"א) 5494-07 שאול נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 23.1.2011). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
49. רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פ"ד מד(2) 216 (1990). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35]. (מינוי מומחה כשיש ראשית ראיה.)
50. ע"א 785/08 זולפה מחסני מזון בע"מ נ' אופנהיימר (נבו 28.2.2011). מובא מתוך פסק הדין עצמו: לא הייתה התערבות בקשר הסיבתי, והערעור התקבל חלקית לגבי היקף הפיצוי.
51. המוסד לביטוח לאומי "ועדה רפואית לעררים – נכות כללית" (נצפה ב־3.11.2026). https://www.btl.gov.il/benefits/vaadotRefuiyot/erurVadot/Pages/erurNechut.aspx
52. המוסד לביטוח לאומי "הכנה לוועדה הרפואית" (נצפה ב־3.11.2026). https://www.btl.gov.il/ZcuyotAsdience/Pages/medicalBoardPreparation.aspx
53. Al-Allaf A.W., Dunbar K.L., Hallum N.S., Nosratzadeh B., Templeton K.D. & Pullar T., A Case-Control Study Examining the Role of Physical Trauma in the Onset of Fibromyalgia Syndrome, 41(4) Rheumatology (Oxford) 450 (2002). PMID 11961177; DOI 10.1093/rheumatology/41.4.450.
54. Greenfield S., Fitzcharles M.A. & Esdaile J.M., Reactive Fibromyalgia Syndrome, 35(6) Arthritis Rheum. 678 (1992). PMID 1599521; DOI 10.1002/art.1780350612.
55. Jiao J., Vincent A., Cha S.S., Luedtke C.A., Kim C.H. & Oh T.H., Physical Trauma and Infection as Precipitating Factors in Patients with Fibromyalgia, 94(12) Am. J. Phys. Med. Rehabil. 1075 (2015). PMID 25888651; DOI 10.1097/PHM.0000000000000300.
56. Bennett R.M., Jones J., Turk D.C., Russell I.J. & Matallana L., An Internet Survey of 2,596 People with Fibromyalgia, 8 BMC Musculoskelet. Disord. 27 (2007). DOI 10.1186/1471-2474-8-27.
57. ת"א (שלום ק"ג) 1086-05 דהן נ' "איילון" חברה לביטוח בע"מ (נבו 27.9.2012). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
58. ע"נ (ועדת ערעורים נכי צה"ל ב"ש) 26981-02-10 נוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 17.8.2011). כפי שמובא אצל בוסקילה וגינזבורג [35].
59. Wolfe F. et al., The American College of Rheumatology 1990 Criteria for the Classification of Fibromyalgia, 33(2) Arthritis Rheum. 160 (1990). PMID 2306288.
60. Wolfe F. et al., The American College of Rheumatology Preliminary Diagnostic Criteria for Fibromyalgia and Measurement of Symptom Severity, 62(5) Arthritis Care Res. 600 (2010). DOI 10.1002/acr.20140.
61. רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 30.5.2012).
62. רע"א 5462/22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 18.10.2022).
63. בר"ע (מחוזי חי') 1665/07 אי.איי.ג'י. חברה לבטוח בע"מ נ' דסה (נבו 21.5.2007).
64. ת"א (שלום הרצ') 21485-10-18 פלונית נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (נבו 13.2.2022).

---

המידע במדריך הוא מידע כללי, נכון למועד העדכון (5.11.2026). הוא אינו מהווה ייעוץ משפטי או רפואי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. כל מקרה נבחן לגופו, ואין במידע הבטחה לתוצאה.